סנטה יקר,
בחג המולד הזה, קהילת Warzone מבקשת בענווה את האוזן שלך. אנו מבינים שמחזור Call of Duty הוא בלתי נמנע בערך כמו מוות ומיסים. התרגשות, ואחריה עייפות ביולי, עד לעוינות מוחלטת עד נובמבר כאשר המשחק החדש יוצא לאור. אבל זה הולך ונהיה גרוע. התכנסנו ואלו השיפורים שהגענו אליהם:
אנו רואים את "גלי האיסור". אנחנו מבינים ש-Activision רוצה ש-Ricochet יעבוד. אנחנו גם מבינים שהם "עובדים על תיקון". אבל לקהילה נמאס מאיסור צל על לא-רמאים, לפעמים רקורסיבית בזה אחר זה במקרים מסוימים, בעוד שאנחנו נמחקים מיידית על ידי רמאים ממשיים ביוקרה החמישית שלהם. אנחנו בספק אם המשחק ימות עד שהדברים האלה יתגלגלו, אבל יהיו כמה מאיתנו שאפילו ורדנסק לא תוכל לשדל בחזרה.
אנחנו אוהבים גומיות כשהן עוטפות כסף. אנחנו לא אוהבים רצועות גומי מסביב למפה, רק ששגיאת מפתח תשלח אותנו בחזרה ללובי. זה השתפר בארה"ב, לפחות נראה שכן, אבל אנשים משחקים את המשחק הזה בכל מקום.
בין אם זה יהיה נשק, טקטי או בניין על המפה, הדברים ינוצלו. חלקם אינם מזיקים, ואף יכולים להצחיק את כולנו. לקצת לפחות. בדרך כלל הם מתקנים תוך שעה. עם זאת, תקלות ובאגים שהופכים את המשחק לבלתי ניתן להפעלה לוקחים לפעמים שבועות לתקן.
אנחנו צריכים להיות מסוגלים לשמוע שחקנים רצים לעברנו. נראה שזה הולך בכיוון הנכון, אבל אם יש קבוצה שאין לה סבלנות, זה גיימרים. אה, והשמע אמור לעבוד מבלי לשלם תוספת.
אין צורך להתחיל עם לוח ריק בכל פעם שאתה משלב דברים חדשים במשחק. הוספה של דברים טובים והסרת הדברים שאנשים אוהבים הם מתכון לתוכן החדש שלך להיות מוצל על ידי חוסר שביעות רצון.
סנטה, כולנו אוהבים את המשחק הזה. זה הציל את שפיותם של כמה אנשים כשמצאנו את עצמנו מרותקים לבתינו. אבל יש לנו עכשיו דשא למגע ודברים לעשות. הכל מסתכם בדבר אחד: אנחנו רק רוצים להיות מסוגלים לשבת בחיבוק ידיים, לשתות משקה מתאים לגיל וליהנות מהמשחקים.
בְּכֵנוּת,
קהילת Warzone
